דחיית טענה כי בשיקולים לעונש יש לקחת בחשבון גם את "עוצמת הראיות ששימשו להרשעה"

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בכך שתקף את חברתו דאז, המתלוננתתקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם תפס בשערהשל המתלוננת, הכה אותה בידיה וברגליה, בעט במתלוננת וכן ואף שלח מכתאגרוף לעינה הימנית, כתוצאה מתקיפה זו נגרמו למתלוננת המטומות סביב עינה הימנית וחבלות בידיה. כמו כן הורשע הנאשם בהיזק לרכוש בכך שזרק וניפץ תמונות בזמן האירוע.

ראיות התביעה לעונש

ב"כ המאשימה טען בקצרה לעונש, ולמרות העדר עבר פלילי לנאשם ביקש להחמיר עימונוכח אופיה הקשה והברוטאלי שהפגין בתקיפת המתלוננת, לטענתו, גם לאחר שהורשע המשיך הנאשם להכפיש את המתלוננת והציג את עצמו כקורבן אףשהוכרע דינו כמי שתקף קשו תאת המתלוננת, ונוכח העובדה שלא הביע חרטה ולא לקח אחריות על מעשיו עתר התובע לעונש של ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת.

ראיות ההגנה לעונש

לדברי הסנגורהנאשם עמדועודנו עומדעל הטענה כי הוא חף מפשע .ב"כ הנאשם צייןכי הנאשם הורשע בעבירה שנעברה מלפני 5.5 שנים, מאז השתנוחייו של הנאשם,הוא פיתח עסק העוסק בפעילות ביטחונית , מועסק במקביל כשכיר במסגרת עבודה דומה ולו יורשע, לא ימצא את מקומו במסגרת תעסוקתית ממשלתית.

ב"כ הנאשם העלה על נס את הרקע הנורמטיבי של הנאשם,העובדה כי זוהי הרשעתו הראשונה והוא נעדר תיקים פליליים, ולו פתוחים, נוספים, וטען כי גם לאור ה אינטרס הציבורי הגלום בכך,על בית המשפט להימנע מהרשעת הנאשם.

ב"כ הנאשם הוסיף כי באיזון בין חומר הראיות לבין נסיבות האירוע מתבקש כי יוטל על הנאשם של"צ. עולה מן הדברים, ייאמר במאמר מוסגר כי ב"כ הנאשם סבור שהכרעת הדין אינה עומדת על בסיס ראייתי איתן, ולפיכך יש לאזן "שבריריות" זו בענישה מופחתת.

העיד לפני הנאשם וטען כי עיסוקו במישור הביטחוני ייפגע לו יורשע בפלילים, הנאשם שב על דבריו וטען לחפותו ולאמת דבריו כפי שהובאו במהלך המשפט.

לבית המשפט הוגשו מסמכים בדבר עיסוקו של הנאשם אשר תמכו בדבריו כי עוסק בפעילות ביטחונית שעלולה להיפגע במידה ויורשע.

תסקיר שירות המבחן

בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר, לדברי שירות המבחן הנאשם ביטא בפניהם חשש ומצוקה עקב הרשעתו בדין בשל הפגיעה האפשרית בעיסוקו.

בפני שירות המבחן שלל הנאשם אלימות כלשהי כלפי המתלוננת. שירות המבחן התרשם כי הנאשם התקשה לקחת אחריות על מעשיו ובהיעדר נזקקות טיפולית מצדו של הנאשם נמנע שירות המבחן מהמלצה עונשית בעניינו.

  דיון

לעניין הרשעת הנאשם

"ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה, הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי ; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה, שגמול עונשי בצידו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת, תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית, אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת". (מתוך ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מדינת ישראל תק-על 2007(4),4546).

  לעיתים על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם ולתת משקל לנאשם האינדיווידואלי. על מנת להימנע מהרשעה על בית המשפט לבחון גורמים שונים כגון: השפעת ההרשעה על חייו של הנאשם, גילו שלהנאשם, מצבו הבריאותי, מצבו הכלכלי, והאם מדובר בהרשעה ראשונה בעניינו של הנאשם ואולם השיקולים המשמעותיים ביותר לעניין הרשעה/ אי הרשעה הם שניים:

1.         מידת הפגיעה בשיקומו של הנאשם והיחס בינה לבין הפגיעה באינטרס הציבורי.

2.         העבירה שנעברה, כנקודת מוצא עיקרית, לבחינת שאר השיקולים (ר' ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3), 337).

לבית המשפט מוקנית הסמכות שלא להרשיע נאשם בדין עפ"י סעיף 71א לחוק העונשין (להלן: החוק), אולם ברובם המכריעשל המקרים במידה והחליט בית המשפט כי נאשם ביצע את העבירה עליו להרשיעו בדין ( ר אה גם ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מדינת ישראל תק-על 2007(4, 4550):